נושא לאישה את ורה כאצמן שהכיר בשווייץ, שם למדה רפואה. "ורה ואני מצאנו את דרכנו זה לזה רק לאט-לאט. מקצת בשל הבדל בגילים, כשבע שנים, והמעמד – אני הייתי מרצה והיא תלמידה – אבל בעיקר בשל ההבדל ברקע ובגישה לחיים."
באותה שנה פוגש ד"ר ויצמן את ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ של ממשלת בריטניה, ומסביר לו את הרעיון הציוני. "הוא שאלני מדוע מתנגדים היהודים הציונים להצעת אוגנדה?" השבתי לו: "מיסטר בלפור, נניח שאני מציע לאדוני את פאריס במקום לונדון, היקבלנה?" והוא ענה: "אבל ד"ר ויצמן, לונדון היא שלנו". "נכון הדבר", אמרתי, "אבל ירושלים הייתה שלנו בזמן שלונדון הייתה עוד אדמת ביצה."

עובר לאנגליה ועובד כחוקר במחלקה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר.

בקונגרס הציוני השישי בבאזל, מצביע נגד ההצעה להתיישבות יהודים באוגנדה. 
בנאומו אמר: "אם הממשלה הבריטית והאומה הבריטית הן מה שאני חושב עליהן, סופן שיציעו לנו הצעה טובה מזו."

מייסד את לשכת בית הספר היהודי הגבוה, שאמור היה לתת מענה לסטודנטים יהודים שנדחו מאוניברסיטאות במזרח אירופה.

משתתף בארגון ועידת הצעירים הציונים ומייסדי הפרקציה הדמוקרטית, מפלגה אשר שמה לה למטרה לקדם את הפעילות המעשית בישראל ואת העשייה התרבותית.

משתתף בקונגרס הציוני השני בבאזל.

עובר למערב אירופה להמשך לימודיו האקדמיים, מקבל תואר דוקטור באוניברסיטת פרייבורג שבשווייץ בכימיה אורגנית.

עובר ללמוד בביה"ס התיכון הריאלי הרוסי בעיר המחוז פינסק, ומתחיל את פעילותו הציונית באיסוף כספים. בן אחת-עשרה כתב בעברית מכתב למורהו האהוב במוטול: "מה רם ומה נשגב הרעיון אשר עלה על אחינו בני ישראל לייסד את החברה חובבי ציון כי ע"י זאת נוכל להציל את אחינו הנידחים והמדוכאים והמפוזרים בכל קצווי העולם. סוף דבר ציונה עברים – ציונה נלכה!"

י"ח בכסלו תרל"ה 27.11.1874 – נולד בעיירה קטנה ומרוחקת ממקום יישוב, בתחום המושב ברוסיה הלבנה, מוטול שמה. מחצית מתושבי העיירה היו יהודים, כ-250 משפחות. כדי להמחיש את ממדי העיירה, נהגו תושביה לומר: "כאשר נכנס סוס אליה, ראשו בקצהו האחד וזנבו מנקה את הקצה השני".