בית ויצמן

שיפוץ ראשון, באדיבות קרן קלור, בוצע בבית בשנת 1978, והוא נפתח כמוזיאון לקהל הרחב.

בשנת 1999 נערכו עבודות שימור בתכנונם ובפיקוחם של האדריכלים הלל שוקן ודניאל אסייג ובתרומת קרן יד הנדיב. עבודות השימור כללו את בית ויצמן, פרטי האוסף ושטחי האחוזה. עבודות השימור והשיחזור ניסו לשמור ככל האפשר על נאמנות למקור ולהחזיר לבית ולחפצים את אופיים, כפי שהיה בתקופה שבה חיו בני הזוג ויצמן.

בשנת 2017 התבצעו עבודות שימור נוספות, בפיקוחה של אדריכלית השימור טל איל, שעיקרם היה חיזוק המבנה. מכון ויצמן למדע הוא אשר פיקח על העבודות.

ד"ר חיים ויצמן ביקש להיקבר בגן האחוזה, למרגלות ביתו. עם פטירתו עוצבה מצבה עם הכיתוב הפשוט "חיים ויצמן". בצוואתו ביקש ויצמן להיקבר תחת מצבת אבן פשוטה:

“… תמיד הייתי יהודי פשוט ממוטול וכזה אני רוצה להישאר גם אחרי מותי …”

ד"ר ורה ויצמן ביקשה להחליף את המצבה המקורית, שהייתה לוח שיש שעליו היה חקוקים שמו של חיים ויצמן ומועד לידתו ופטירתו. ורה רצתה להיקבר לצידו של בעלה, וביקשה שעל המצבה יוזכר גם השכול הפרטי שלהם, מותו של בנם הצעיר מיכאל, שנהרג במלחמת העולם השנייה. המצבה עוצבה על פי דגם האנדרטה שהוקמה באנגליה לזכר חיילי חיל האוויר המלכותי שמקום קבורתם לא נודע. מצבת חיים ויצמן החדשה עוצבה על ידי הפסל משה ציפר והיא הוחלפה בשנת 1962. במרכז המצבה חקוק סמל מכון ויצמן למדע, שעיצב האדריכל אריך מנדלסון, על פי הזמנת ד"ר ויצמן כלוגו למכון זיו. הסמל חקוק בין שני שמותיהם של בני הזוג ויצמן.

האתר נבנה בתחילת שנות ה-60 ככיכר זיכרון לחיים ויצמן, ובשנת 1972 הוצבה בה אנדרטה של הפסל דני קרוון כהנצחה לקורבנות השואה.

האנדרטה עשויה אבן גיר ועל גביה ספר תורה. האבן עצמה נחצבה בישראל, משקלה 22 טון וגובהה שני מטרים. ספר התורה נוצר מיציקת פליז שנעשתה באיטליה. גובהו של הספר מטר אחד ומשקלו תשעה טון.
על גבי האבן חקוק קטע מדברי ההספד של ד"ר ויצמן לזכר קורבנות השואה, בנאומו בקונגרס הציוני בשנת 1946. קונגרס זה היה הראשון שהתקיים לאחר המלחמה והשואה – והאחרון של ויצמן כנשיא ההסתדרות הציונית.